השביעי באוקטובר תפס את יהל ודן, כמו את כל המדינה, בהלם ופחד גדול. בשעה 12:00 כבר ברחו מביתם בקיבוץ יפתח שסמוך לגבול הלבנון. עם ארבעת ילדהם נכנסו לרכב מצויידים ב2 סטים של פיג'מות לכל אחד ותרופות ללביא וכמובן אופניים ונעלי ריצה לדן. במחשבה תמימה שזה עניין של ימים והם שבים הביתה. הזמני, הפך כמעט לשנה ומאז הם תחת טייטל מפונים. במקרה שלהם, כעצמאיים בישוב מפונה, נאלצו לעזוב את כל המוכר והידוע. נעקרו מהבית, מהעסקים וממסגרות הילדים. בתוך הכאוס הזה בחרו שוב בחיים עצמם. יצאו למסע בארץ ובעולם, יצרו יש מאין וניצלו כל רגע לטובת חוסן נפשי ויצירת חוויות.

הם חיים מתוך הנחת יסוד משמעותית אליה הגיעו במסע המטורף שעוברים, שהבית הוא היכן שהלב נמצא, ולא משנה התפאורה המקיפה אותם. העיקר שהם יחד, מלוכדים, מתחזקים ומחזקים.

לאחר שנה וחצי של פינוי מביתם שבקיבוץ יפתח ומסע נוודות שחצה יבשות, חזרו הביתה ליפתח, למציאות חדשה ישנה. בתקופה זו, חוו ניצחון רוחני ופיזי. ואספו חוויות משמעותיות שהפכו להזדמנויות לצמיחה אישית ומשפחתית. כעת, הם נדרשים לחשב מסלול מחדש, במקביל לחזרה למקום האהוב עליהם, אך עם ההבנה שמה שהיה פה בעבר כבר לא יהיה אותו הדבר, וחיים לצד הפחד והמציאות המורכבת של מגורים בגבול, מצריכים הסתגלות מחודשת. עם ציפיה גדולה לקראת הבאות ועם אמונה גדולה בלב